החלטה בתיק רע"א 44432-10-12

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' זינגר), מיום 14.9.12, שדחתה את בקשתם של המבקשים להורות על תיקון תעודת עובד ציבור שהוגשה במסגרת דיון ההוכחות, או על חקירת מגיש התעודה.

רקע עובדתי

1.      המבקשים הגישו בבית משפט קמא תביעה נגד המשיב לסילוק ידו ממקרקעין בירושלים הידועים כגוש 30047 חלקה 39 (להלן: " חלקה 39"), ולמתן צו עשה למשיב המורה על איטום מחדש של קיר הבית של המשיב הפונה לחלקה 39, הבנוי במקרקעין הסמוכים, הידועים כחלקה 38 באותו גוש (להלן: " חלקה 38"). 

2.      אחת השאלות השנויות במחלוקת היא מועד פתיחת הפתח הקיים בקיר הדרומי של הבית בחלקה 38.

3.      בית משפט קמא הורה בהחלטה מיום 26.6.12, לבקשת המשיב, על הגשת תעודת עובד ציבור של הממונה על המחלקה לפיקוח על הבניה בעיריית ירושלים, מר אופיר מאי, בסיומה של עדות שמסר באותה ישיבה (להלן: " עובד הציבור"). בעדותו התייחס עובד הציבור לסוגיות שלגביהן יגיש את תעודת עובד הציבור: מצב הרישוי לגבי חלקות 38-39, האם הוצא היתר בניה, האם יש ראיות לשאלה מתי נפתח הקיר הדרומי בחלקה 38 והאם היה תיקון להיתר ביחס לקיר זה (עמ' 69 לפרו', נספח 2 לבקשה).

4.      ביום 23.7.12 הוגשה לבית משפט קמא תעודת עובד הציבור, בה נאמר, בין השאר: " לסיכום, אין לנו ראיות לגבי מועד פתיחת הדלת אך מעדויות שאספנו עולה כי הדלת נפתחה במועד קודם לשנת 2003 אשר איננו יודעים מה הוא" (סיפא לסעיף 2 לתעודת עובד הציבור, נספח 3 לבקשה).

5.      המבקשים הגישו בקשה להורות על מחיקת הפסקה הנ"ל מתעודת עובד הציבור, משום שלטענתם פסקה זו מבוססת על מסקנותיו האישיות של עובד הציבור ואין היא עומדת בתנאי סעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: " פקודת הראיות"), שלפיו תעודת עובד ציבור צריכה לשקף מה שנרשם במסמך רשמי. המשיב הגיש את תגובתו ביום 4.9.12 וביום 13.9.12 הגישו המבקשים את תגובתם לתגובת המשיב.

6.      בית המשפט קמא דחה את הבקשה, וקבע: " איני מוצאת להורות על תיקון התעודה, מקום בו זו הוגשה על יסוד הדברים שהתבקש נותן התעודה ובהסכמת הצדדים. שמורה הזכות להעלות טענות באשר לגוף הדברים, היותם נובעים מחומר קיים ותואמים העדות וזאת במסגרת הסיכומים".

7.      על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. לשם השלמת התמונה יצוין, כי המבקשים הגישו את הבקשה ביום 25.10.12 והכתירו אותה בכותרת: " בקשה דחופה ביותר", לנוכח העובדה שדיונים נוספים של הוכחות נקבעו ליום 20.11.12 וליום 22.11.12, וביקשו שבית המשפט יכריע בבקשתם בהקדם האפשרי, כדי למנוע את דחיית הדיונים בבית משפט קמא. דא עקא, רק ביום 22.11.12 הפקידו המבקשים את סכום העירבון שהוטל עליהם לצורך הדיון בהליך זה, והתיק הועבר לטיפולי רק ביום 17.12.12.

עיקרי טענות הצדדים

8.      המבקשים טוענים, כי שלא כהחלטת בית המשפט קמא, הפסקה שאותה ביקשו למחוק אינה בבחינת דברים שנותן התעודה התבקש לכלול בתעודת עובד הציבור, או שבעלי הדין נתנו את הסכמתם לכך שיהיו כלולים בתעודה זו. עוד נטען, כי אף אם ניתנה הסכמת בעלי הדין, אין בכוחה להכשיר ראיה במשפט באמצעות תעודת עובד ציבור, לנוכח הוראת סעיף 23 לפקודת הראיות, הקובעת כי בית המשפט רשאי לקבל כראיה תעודת עובד ציבור על דבר שנרשם במסמך רשמי. לטענת המבקשים, הרשום בפסקה הנ"ל הוא בגדר מסקנות אישיות של נותן התעודה, ואף אין פרטים לגבי העדויות שהוא מתייחס אליהן ופירוט על סמך מה הגיע למסקנות אלו.

9.      עוד טוענים המבקשים, כי במסגרת התשובה לתגובה שהגישו מטעמם בבית משפט קמא, ביקשו לזמן את עובד הציבור לחקירה על מה שכתב בתעודת עובד הציבור, ואילו בית משפט קמא התעלם מבקשתם זו, לאחר שקבע כי זכות הטיעון אשר לגוף הדברים שמורה למבקשים לשלב הסיכומים. נטען, כי בכך התעלם בית משפט קמא מהוראת סעיף 26 לפקודת הראיות, ופגע בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים פגיעה שאינה מידתית, עד כדי חשש ממשי לעיוות דין.

10. על יסוד טענות אלה מבוקש בבקשה שלפניי לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על תיקון תעודת עובד הציבור, או להורות על זימון נותן התעודה לחקירה בבית משפט קמא. 

11.  על פי החלטתי מיום 23.12.12 הגיש המשיב תגובה לבקשה. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, עובד הציבור הוזמן מטעם המבקשים לתת עדות אשר לקיום הפתח שבין ביתו של המשיב לבין החצר, אשר המבקשים טוענים לזכויות בה. ביום הדיון (26.6.12) הגיע עובד הציבור באופן חפוז ומבלי שהיו בידיו מסמכים, ועל רקע זה הוסכם על הצדדים, כי ישלים עדותו באמצעות הגשת תעודת עובד ציבור, שתתבסס על החומר הקיים בתיקי העירייה. כעת, טוען המשיב, משעדותו של עובד הציבור אינה נוחה להם, נתלים המבקשים בטענות פרוצדוראליות כדי להתנער ממנה.

12. לטענת המשיב, בתעודת עובד הציבור נכללים כל הנושאים שעובד הציבור נתבקש להתייחס אליהם, בהסכמת הצדדים. לגבי הפסקה השנויה במחלוקת נטען, כי אין מדובר במסקנות אישיות של עובד הציבור, אלא היא מבוססת על ממצאים עובדתיים, שנמצאים בתיקי העירייה. אשר לבקשתם לחקור את עובד הציבור, טוען המשיב כי זוהי בקשה חדשה שלא הועלתה לפני בית משפט קמא, וכי אין לאפשר למבקשים לעשות מקצה שיפורים בהליך זה.     

דיון

13.על-פי סמכותי בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ולאחר שהצדדים נתנו הסכמתם לכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

14. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, באופן שיתאפשר למבקשים לחקור בחקירה נגדית את עובד הציבור על הנאמר בתעודה שהגיש. ואבהיר.

15. על פי סעיף 23 לפקודת הראיות: